אי אפשר לקטלג אנשים לפי קריטריון אחד, כי אנחנו פאזל של אינסוף קטריונים. כל מה שאנחנו, כל מה שלמדנו, יוצר את התמונה הגדולה.
לכן, בחיים אנחנו פוגשים כל מיני אנשים. כל אחד שונה ומיוחד בדרך שלו.
אך דפוסי חשיבה ותפיסה של פרספקטיבה, חוזרים על עצמם.
אחד הדפוסים הנפוצים זה איך אני מסתכל על "היקום".
האם אני מרגישה שהדברים פשוט קורים לי.
או שאני מרגישה שהדברים קורים בשבילי.
ההבדל המשמעותי בין השניים – זאת התחושה של שליטה ואחריות על החיים שלנו.
מי שחושב שהחיים קורים לו, ירגיש קורבן. ירגיש חסר אונים וימשיך לחפש פתרונות שם בחוץ. שמישהו יציל אותו מכל הכאוס.
מי שמבין שהחיים קורים בשבילו, שבכל דבר שאנחנו עוברים ישנה מתנה ואנחנו יוצרים את המציאות שלנו (גם אם באותו רגע אנחנו לא מבינים איך זה משרת אותנו) – נהנה משפע.
העניין הוא שמדובר פה בבחירה יומיומית. כל יום שאנחנו מתעוררים – אנחנו יכולים להיות בצד אחר של המטבע וזה ממש בסדר!
הכל שאלה של כמה זמן אנחנו נותנים לעצמנו להשאר במקום "המסכן".
כמה אנחנו מבינים שזו אחריות שלנו לבחור אחרת, לבחור בהכי טוב בשבילנו.
תיהיו האור, שאתם רוצים לראות בעולם.
