המושג של באר המשאלות מוכר בעולם המערבי. חלקנו מכירות את גופי המים בהם נהוג להשליך מטבע מתוך כוונה להביע משאלה. חלק מהעיריות בערים מסויימות, אף מקימות מזרקה בכיכר העיר או במוקד בהם ישנם עוברי אורח רבים – ובה הם משליכים מטבעות בתקווה שהמשאלה שלהן תתגשם (מהבית אני מכירה את זריקת המטבע כבקשה לחזור לאותו המקום בשנית- זאת רק אני? 
).
).אומנם זה תרגול נפוץ מאוד בימינו אך מקור המסורת לא לגמריי ידוע.
כמו במסורות עתיקות רבות, זה לא פשוט לשייך אירוע או מקור מסויים לבאר המשאלות. בעולם העתיק – מסורות נפרשו על יותר מתרבות אחת ומשתנות בהתאם לעם או האדם עצמו.
יחד עם זאת, ביחס ל"באר המשאלות" – אין ספק שיש קשר בין בינו לבין למסורת של משאלה בשימוש במים קדושים.
באר המשאלות נחשבת למסורת אירופית – יחד עם זאת חשוב להבין את המשמעות של מים נקיים לפניי הופעת הצנרת ויכולת לסנן את המים.
יחד עם זאת, ביחס ל"באר המשאלות" – אין ספק שיש קשר בין בינו לבין למסורת של משאלה בשימוש במים קדושים.
באר המשאלות נחשבת למסורת אירופית – יחד עם זאת חשוב להבין את המשמעות של מים נקיים לפניי הופעת הצנרת ויכולת לסנן את המים.
מים הם מקור לחיים ומרבית התרבויות התפתחו סביר מקור מים שניתן יהיה להשתמש בו בפעילויות חיוניות כמו חקלאות וכמובן מי שתייה. גופי מים גדולים היו המפתח לסחר והגנה מפני אויבים. בקנה מידה קטן יותר מים נקיים שנבעו ממעניינות או נחלים היו חיונים לקהילות מקומיות – לרב מבנים נבנו סביבם כחלק מהגנה מפני זיהומים ו"בארות" הפכו למקום מפגש עבור השותפים.
מבחינה תרבותית ודתות עתיקות, מים הם הרבה מעבר למענה של צרכים פיזיים ואף ייחסו להם תכונות קסומות. מבחינת מוסר למשל, לאורך ההסטוריה הייתה השקפה נפוצה כי הדברים ה"ארציים" כולל האנושות בעצמה – הינם טמאים. כתוצאה מכך נולדה גם האמונה שמים יכולים לטהר, לעיתים ע"י פעולה פשוטה כמו שפיכת מים על העצם המזוהם.
הקלטים והעמים הגרמים מצוטטים לעיתים קרובות בהקשר של המסורת באר המשאלות. בין שתי הקבוצות ישנו קשר הדוק מבחינת המקור, הן האמינו כי למים יש כוחות מיסטיים והם נשמרים ע"י רוחות. רוחות אלו מתגוררות במקור המים ולכן דיבור בקול רם מעליהם, מביאה להתגשמות המשאלה – כמובן אם הרוחות במצב רוח טוב. לכן זה היה נהוג להציע משהו בתמורה. אנשים בעלי מעמד גבוה היו מקריבים מטבעות ודברי ערך אחרים בתקווה שהרוח תענה משאלותיהם.
אבל איך בדיוק התחילה המסורת הזו?
פליניוס הצעיר כתב על כך כבר בתחילת המאה השנייה כאשר הצהיר כי, "כמה מעיינות נפרדים … מתכנסים לבריכה דוממת רחבה. שם המים, צלולים כזכוכית, מאפשרים לך לראות חלוקי נחל בוהקים בתחתית ואת המטבעות שאנשים השליכו פנימה".
אנתרופולוגים מאוניברסיטת קליפורניה באירווין (UCI) מצביעים על מסורות קלטיות מוקדמות. דוגמה אחת כזו כללה פטרונים שהשליכו מטבעות לבאר מפורסמת בקארראבורג, נורת'מברלנד – כדי לפייס את בריטניה הרומית ואת האלה הקלטית קובנטינה. אלת הנימפות הזו קשורה ללידה וריפוי, והבאר שלה, מקור המעיין, היא מרכז המקדש הקטן. בבארה התגלו מטבעות רבים, כפתורים, חרוזי הצבעה, חתיכות זכוכית וכלי חרס, יחד עם פריטים אחרים, רובם מתקופת שלטון גרטיאן (407 לספירה).
תצפית מעניינת שנערכה על ידי חוקרים באוניברסיטת UCI היא כי המטבעות שנמצאו באתר היו בדרך כלל בעלי ערך מועט או ללא ערך כמטבע במהלך תקופת השימוש בהם, ומשמעות הדבר היא כי ערך המטבע אינו חשוב לתוצאה הצפויה. כמו כן, גילוי חפצים אחרים, כמו כפתורים וסיכות, מאשר מחדש שוב את האמונה שערך האובייקט אינו עולה בקנה אחד עם ערך המשאלה או הברכה המבוקשים.
אך האם המקדש של קובנטינה הוא מקור מסורת המשאלות? לא סביר.
סיפור המצוטט בדרך כלל בהתייחס למסורת זו הוא אגדת מימיר. מימיר היה אל אשורי ועל פי האמונה גם רוח מים. על פי המסורת הנורדית, מימר התגורר ושמר על באר החוכמה. הוא שתה מבאר זו מדי יום ותועד שהוא "החכם מבין ישויות העולם". האל הנורדי הבכיר, אודין, על פי הטקסטים העתיקים, היה זקוק לחוכמה כדי להציל את העולם מהחורבן. הוא ביקש לשתות מבאר זו, אך שכר טרחתו של מימיר עבור משקה מהבאר היה לא מועט – עינו הימנית של המחפש. בהיסוס, אודין הקריב את עינו כדי לקבל את המים ונאמר כי העין הושלכה לבאר בכדי שגם אחרים יראו את המחיר שיש לשלם.
סיפורו של מימיר מביא את ההקרבה לרמה אחרת, ומראה שהרצון להשיג ברכה מהמים לא נעצר אצל פטרונים המציעים רכוש פיזי, אלא אף קורבן דם ואדם. לאמיתו של דבר, ידוע כי כמה תרבויות, כולל קלטים, נהגו להגיש מתנות דם לאלוהיות שלהן, חלקן כוללות קורבנות של בעלי חיים – אפילו אנשים.
למרות שאולי לעולם לא נדע מה המקור המדויק של הנוהג המקובל הזה, דבר אחד בטוח: הוא ממשיך להיות חזק גם בעידן מודרני זה. בשנת 2006 פורסם כי תיירים הפקידו קצת פחות משלושה מיליון לירות שטרלינג בשנה ל"מזרקות הכסף". האם כל אותם המבקשים מתפללים במודע לאל השומר על המים, כאשר הם משליכים את ההקרבה הכספית שלהם? האם הם היו מוכנים לשפוך את דמם או להקריב עין כדי לראות את מימוש רצונותיהם? שוב, לא סביר.
מה קורה לכסף שזורקים למזרקות?
לעיתים מי שלוקח את המטבעות הם האנשים שמתחזקים את המזרקות ומנקים אותם. במקומות מסויימים זה נפוץ באופן יחסי שהמזרקות מנוקות רק פעם בכמה שבועות ולכן לרב המטבעות נאספים ע"י נזקקים. הכסף שנותר – משמש לכיסוי הוצאות תחזוקה ותרומות לצדקה.
מרחב ריפוי בווטאפ
קבוצת מסרים קבוצתיים ואישיים , ברכות ותדרים מרפאים. מטרתה לתמוך בתהליכים התפתחות אישיים ורוחניים.
הצטרפי אלינו כדי לקבל עדכונים על מדיטציות, מאמרים חדשים ועוד שלל הפתעות.
